גז"ד לסוהר בכלא צלמון שתקף אסיר, גרם לו לחבלה ממשית וניסה לשבש מהלכי משפט ולהניא אותו ואחרים מלדווח על הארוע

גזר דין לנאשם 1

1.              הנאשם 1 (להלן: "הנאשם") הודה במסגרת הסדר טיעון בכתב האישום המתוקן, בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממשית ובעבירה של שיבוש מהלכי משפט.

כתב האישום

2.              הנאשם שירת במועדים הרלבנטיים לכתב האישום כסוהר בבית הסוהר צלמון. ביום 23.06.07, שימש הנאשם בתפקיד סמל אגף שבו הוחזק האסיר אושר כהן (להלן: "המתלונן").

אותו יום פגש הנאשם במתלונן בכניסה לאגף. הנאשם הכניס את המתלונן לאגף להורה לזקיף הביטחון שלא לפתוח לאסירים אחרים את דלתות האגף. הוא הוביל את המתלונן את משרד החינוך, הורה לו לשבת על כסא ואזי חנק אותו, הכהו והפילו מהכסא לרצפה. לאחר מכן בעט בו בכל חלקי גופו והכה אותו באמצעות אלה. כתוצאה מכך נגרמו למתלונן שפשופים בכתפו, המטומה בזרועי ושפשוף בברכו.

המתלונן שחש ברע ביקש לקבל טיפול, ואזי ביקש ממנו הנאשם "לסגור את העניין" בלא פנייה למרפאה, אך המתלונן סרב ופנה למרפאה.

3.              הנאשם פנה לאסיר אחר וביקש כי ישכנע את המתלונן "לסגור את הסיפור" ויסביר לו כי שגה, וזה אכן פנה אל המתלונן.

עוד טרם הספיק האסיר לשוחח עם המתלונן מסר זה לחובש כי הנאשם הכה אותו והציג בפניו את החבלות על גופו. במהלך הבדיקה הגיע הזקיף למרפאה ושוחח עם המתלונן ביחידות מחוצה לה. המתלונן סיפר גם לו על התקיפה, והזקיף ניסה להניא מהגשת תלונה כשהוא מאיים עליו כי אם יגיש תלונה - תוגש נגדו תלונה על איומים. גם החובש ניסה לשכנע את המתלונן שלא להגיש תלונה נגד הנאשם ואמר לו כי הנאשם מתנצל על מעשיו.

חרף זאת, עמד המתלונן על הגשת תלונה ודרש כי החבלות יצולמו.

המתלונן עזב את המרפאה אך חזר משהמשיך לחוש ברע, ואזי הורה לו הנאשם שנכח במקום לומר כי החבלות נגרמו לו כתוצאה מנפילה מהמיטה ואיים עליו שאם לא יאמר כך, יתנקם בו במהלך יתרת מאסרו.

המתלונן שחשש מן הנאשם  עשה כדבריו, והחובש התעלם מתלונתו הראשונית וציין כי נגרמו למתלונן חבלות כתוצאה מהחלקה במקלחת.

אותה עת הורה הנאשם גם לזקיף לערוך רישום כוזב ביומן האגף ולפיו הבחין בחבלות קלות בידו השמאלית וכאשר שאל על כך את המתלונן השיב לו זה כי החליק במקלחת.

מפקד המשמרת אשר שמע על דבר הכאת המתלונן בידי הנאשם הורה לנאשם ולזקיף לדבוק בגרסתם השקרית תוך שהוא מבטיח כי קב"ט בית הסוהר יחפה עליהם.

בהמשך ביקש הזקיף למסור דיווח אמת לממונים, אך הנאשם הניאו מכך בציינו כי לא יכולים לעשות להם כלום.

תסקיר קצין המבחן

4.              בהתאם להסדר הטיעון בין הצדדים הוגש תסקיר מבחן בעניינו של הנאשם, וכן תסקיר משלים נוסף. התסקיר מפרט את נסיבות חייו של הנאשם. הנאשם רווק כבן 34, סיים 12 שנות לימוד ובשנת 1993 התגייס לצבא ושוחרר לפני תום התקופה במספר חודשים, בשל מצב משפחתי ואין לחובתו הרשעות קודמות.

במהלך 10 השנים האחרונות עבד בשירות בתי הסוהר כסוהר ולאחר האירוע עבר מכלא צלמון לכלא אשמורת, שם נאמר על הנאשם כי המדובר בסוהר ממושמע המפגין עקביות ורצינות במילוי תפקידו. בהתאם להחלטת וועדת המשמעת בלשכת היועץ המשפטי בשב"ס, הנאשם פוטר מעבודתו והביע אכזבה וכעס מהצעדים שננקטו נגדו.

5.              בתסקיר הראשון נמנעה קצינת המבחן מהמלצה טיפולית והמליצה להרשיעו ולהחמיר בעונשו, מאחר והנאשם לא נטל אחריות למקרה, לא גילה אמפתיה למתלונן, לא התחבר להתנהגותו האלימה, השתמש במנגנוני הגנה נוקשים של הכחשה ובושה, תוך שהוא מפריד את עצמו מהתנהגותו ואינו מביע כל היזקקות לקשר טיפולי.

בתסקיר המשלים מסרה קצינת המבחן כי מתפתח אצל הנאשם תהליך בדיקה עצמית, שלדבריה החל בעקבות עמדת שירות המבחן בתסקיר הראשון.